עם סיום שנת 2008 רצינו לעדכן אתכם ואתכן על פעילותנו בשנה זאת, אך פעולותינו בתקופת המלחמה בעזה דחו במעט עדכון זה. במשך השנה מיקדנו את הפעילות המשפטית והרחבנו את הפעילות במרחב הציבורי, בניסיון להגיע לציבור רחב ככל האפשר ובאמצעים מגוונים ככל שניתן. עתרנו לבתי משפט; קיימנו אירועים ציבוריים שונים לקהל הרחב; נפגשנו עם מקבלי החלטות רבים בכנסת, בממשלה ובכוחות הביטחון; פרסמנו דו"חות, הפצנו ידיעונים, הפקנו והפצנו ברבים סרטוני וידיאו; פעלנו מול כלי התקשורת ויצרנו שיתופי פעולה עם ארגונים רבים כדי להעביר לציבור את עמדותינו ואת המידע שאספנו.

במשך השנה הגיעו לוועד מאות פניות המתארות עינויים או יחס אכזרי ולא אנושי מצד – בעיקר – חוקרי שב"כ, חיילים ושוטרים. רובן המכריע של התלונות הגיעו מאזרחים פלסטינים תושבי השטחים הכבושים. בעשרות ממקרים אלה הגשנו תלונות פרטניות ודרשנו לחקור ולהעמיד לדין את האחראים לפשעים אלה. כמו כן המשכנו לתקוף משפטית את פרקטיקת הבידוד המוחלט של נחקרי שב"כ באמצעות מניעת מפגש עם עורך-דין במשך כל תקופת החקירה.

במשך תשע השנים שעברו מאז ניתן "פסק דין העינויים" הצטברו בוועד ראיות ועדויות רבות המוכיחות כי השב"כ שימר את משטר ההיתרים, וכי בכיריו מעניקים לחוקרים מראש היתרים להפעלת עינויים נגד נחקרים בעבירות ביטחון. היתרים כאלה הם בלתי-חוקיים בעליל ועומדים בניגוד הן לפסיקתו של בית המשפט העליון ב"פסק דין העינויים", הן לפי דין הפלילי המקומי והן על פי המשפט הבינלאומי. על כן פנה בשמנו, עו"ד אביגדור פלדמן, בנובמבר 2008 לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ודרש לאכוף את פסק הדין. כעת אנו ממתינים לתגובת המדינה.

במרס 2008 עתרנו לבג"ץ, בשיתוף עם "האגודה לזכויות האזרח" ו"עדאלה", נגד החוק שמאפשר לשלול את חירותם של אנשים החשודים בעבירות ביטחון לתקופה של 96 שעות (במקום 48 שעות) ללא ביקורת שיפוטית. נוסף על כך החוק מאפשר להסתיר מהחשודים מידע על ההחלטה להאריך או לקצר את משך המעצר. חוק זה מתווסף לשורה ארוכה של פגיעות אחרות בזכויותיהם של חשודים בעבירות ביטחון, בהן מניעת פגישה עם עורך-דין למשך 21 ימים והימנעות מתיעוד חזותי או קולי של החקירות. התוצאה המצטברת של חוק זה מאפשרת לקחת אדם, לשלול את חירותו ולחקור אותו במתקן של השב"כ במשך שלושה שבועות בעודו מנותק לחלוטין מהעולם החיצון ומובא פעם אחת בלבד לבית המשפט. ביולי 2008 הועברה העתירה לדיון בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים. הדיון הראשון בעתירה התקיים ביום 4.1.09.

כחלק בלתי-נפרד מקמפיין ציבורי בנושא, עתרנו לבג"ץ באפריל 2008 בדרישה לאסור את השימוש בבני משפחתם של עצורים כאמצעי לחץ בחקירה. לחץ זה מתבצע, בין היתר, באמצעות הצגת מצג שווא בפני עצורים כאילו בן משפחתם עצור או עומד להיעצר אם לא יודו בעבירות המיוחסות להם, ו/או שהודאתם בחקירה תגרום לשחרור או להטבת תנאי המעצר של בני משפחתם. בהסתמך על המקרים שפורטו בדו"ח"טיפול משפחתי: שימוש בבני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים בחקירות השב"כ" (ראו בהמשך) טענו כי אמצעי חקירה זה גורם ללחץ נפשי פסול ולעינוי נפשי לא רק מנקודת מבטו של הנחקר עצמו אלא גם מנקודת מבטם של בני משפחתו, הנהפכים לכלי בחקירת יקיריהם, וזאת ללא ידיעתם וללא הסכמתם החופשית. העתירה הועברה לדיון בפני הרכב בנובמבר 2009.

במשך השנה הגשנו עתירות נוספות בנושאים פרטניים וכן המשכנו את הטיפול בשתי עתירות תלויות ועמדות בנושא תנאי הכליאה בבתי המעצר שליד בתי המשפט הצבאיים ובנושא גביית העדות בשפתו של הנחקר. הגשנו גם שתי עתירות לפי חוק חופש המידע: בראשונה דרשנו לקבל את הנהלים המסדירים את איזוקם של עצורים בעת אשפוזם. בעקבות העתירה התפרסמה בסוף נובמבר פקודת נציבות בתי הסוהר בנוגע לכבילת אסיר במקום ציבורי. הפקודה נתנה מענה לעתירה ולכן נמחקה העתירה בהסכמתנו. בעתירה השנייה דרשנו לקבל מידע על אודות כמה תלונות של נחקרי שב"כ בגין אירועים שהתרחשו בין השנים 2005–2007 ועל אודות אופן טיפולו בהן של הממונה על בירור תלונות נחקרים (המבת"ן). כמו כן ביקשנו לקבל את הנוהל המסדיר את סמכויותיו של המבת"ן. הדיון בעתירה צפוי להתקיים בפברואר 2009.

בחודש אפריל ניהלנו קמפיין ופרסמנו דו"ח בנושא"טיפול משפחתי: שימוש בבני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים בחקירות השב"כ". הדו"ח זכה להדים רבים בכלי התקשורת ועורר דיונים בכנסת. הדו"ח הושק באופן תקדימי בישיבה של וועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שזימנה לשם כך נציגים בכירים מהשב"כ. הוועדה קיימה דיון מעמיק בדו"ח ונציגי השב"כ נדרשו להתייחס לממצאיו. ראש אגף החקירות בשב"כ הודה במהלך הדיון בוועדה כי לפחות במקרה אחד שפורט בדו"ח – המקרה של מחמוד סוויטי – נעשה שימוש שגוי בבני משפחתו של הנחקר. בסיום הדיון דרש יו"ר הוועדה, פרופ' מנחם בן-ששון, מנציגי השב"כ לספק תשובות מפורטות ככל שניתן באשר למקרים השונים שפורטו בדו"ח. מאחר שהגשנו במקביל עתירה לבג"ץ בעניין מקרים אלה ונוספים, סוכם בהמשך כי התשובות יינתנו לבית המשפט העליון. בן-ששון הדגיש בפני כלי התקשורת כי דיונים מן הסוג הזה חיוניים לשמירה על הדמוקרטיה ועל צלם אנוש.

פרסומו של הדו"ח, תגובתם של דוברי השב"כ והדיון על אודותיו בוועדה הביאו לחשיפה רחבה של הנושא בכלי התקשורת השונים בארץ ובחו"ל. במשך יומיים עלה הנושא ביותר מ-120 כתבות וידיעות בתקשורת האלקטרונית והכתובה, בארץ ובחו"ל. החשיפה רבה שקיבל הדו"ח גררה אחריה גם בקשות של גורמים רבים – ובהם גורמים ממסדיים כמו שירות בתי הסוהר – לקבל עותקים ממנו, וזאת נוסף על העותקים ששלחנו, כמו בכל דו"ח ציבורי של הוועד, לחברי כנסת, למשרדי ממשלה ולרשויות האכיפה השונות בישראל.

בחודש יוני ניהלנו קמפיין ופרסמנו את הדו"ח"בלתי חוקי בעליל: התעללות חיילים בעצירים פלסטינים". הדו"ח עורר עניין ציבורי, ובעקבותיו עלה הנושא כהצעה לסדר היום במליאת הכנסת והתקיים דיון במליאת הכנסת, שבסיומו הוחלט להעביר את הדיון לוועדת חוקה, חוק ומשפט. לצערנו, ההחלטה בדבר פיזור הכנסת מנעה את קיומו של דיון זה, ואנו נפעל ככל יכולתנו למימושו לאחר כינונה של הכנסת החדשה.

ב-26 ביוני, יום ההזדהות הבין-לאומי עם קרבנות עינויים, קיימנו כנס בנושא בבית ציוני אמריקה בתל-אביב. באירוע השתתפו נעם הופשטטר, כותב הדו"ח, הפסיכולוג ד"ר דוד סנש, שעבר עינויים בצעירותו כחייל צה"ל שבוי במצרים, פרופ' ירמיהו יובל, הסופרת רונית מטלון וחייל המילואים יצחק בן-מוחה, שהעיד מניסיונו על התעללויות בעצורים שהיה עד להן במהלך שירותו הצבאי. כמו כן הוקרן באירוע זה סרטון מיוחד שהפקנו עם "בצלם" לרגל יום ההזדהות הבין-לאומי עם קרבנות עינויים. בין הדברים שנאמרו בערב זה בלטו דבריו של דוד סנש, שדיבר מניסיונו האישי על החוויה הקשה של עינויים והתעללות, על חוסר היכולת להשתחרר מחוויה זו גם לאחר שנים רבות, ועל הדמיון בין חוויותיהם של המעונים, תהא השתייכותם הלאומית אשר תהא: "לסבל ולכאב אין גבול שחוצה ומפריד בין טובים לרעים, צודקים לטועים, כי הוא נמצא כאן וגם שם, מצד זה של החומה ומן הצד השני של המחסום", וכן דבריו על אחריותנו לעינויים: "...איך נדע שאנו, כפרטים, כהורים, כמחנכים, כאזרחים, כמשלמי מיסים, כחיילים, איננו שותפים ביודעין ושלא ביודעין לעינויים המתרחשים ברגע זה ממש?"

גם דו"ח זה זכה לחשיפה רבה בתקשורת בארץ. לפחות 63 דיווחים על הדו"ח הופיעו בקול ישראל, בעיתונות המודפסת ובאינטרנט בעברית, באנגלית ובערבית, בארץ, ברשות הפלסטינית ובמדינות נוספות, וכן בכמה רשתות טלוויזיה ורדיו ברחבי העולם.

בעקבות פרסומו של הדו"ח הוזמנו לפגישות עם גורמים בכירים במערכת המשפט הצבאית. בפגישות אלה ליבנו דרכים לפעולה כנגד התופעות החמורות של התעללות בעצירים. אנו נמשיך ונעקוב אחר הנושא ונבחן אם ההבטחות לטיפול בנושא זה ימומשו.

במחצית השנייה של השנה פתחנו בקמפיין, הנמשך עדיין, המתמקד בתפיסה שדברים רעים קורים משום שאנשים שותקים לגביהם. במסגרת קמפיין זה קיימנו בירושלים פרויקט פיילוט של סדרה בת ארבעה מפגשים בנושא קולנוע וזכויות אדם, תחת הכותרת "דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים". בכל אחד מהמפגשים צפינו בסרט קולנוע, שמענו הרצאת מבוא מפי מומחים לנושאים העולים בסרטים (חלקם נציגים של ארגונים עמיתים כמו "אמנסטי", עמותת "ידיד" ו"מכון תודעה"), וקיימנו דיונים על אודותיהם. פרויקט הפיילוט התמקד בכך שלדיכוי יש פנים רבות והוא מתאפשר משום שאיננו נוקטים עמדה כנגדו. הפרויקט אפשר לנו לתכנן כמה סדרות מפגשים ברוח זו עבור בתי ספר ועבור תכניות חינוך לא פורמליות. לקראת סוף השנה התחלנו להפעיל מפגשים כאלה במסגרת בתי ספר בירושלים ובמתנ"ס בשכונת דורה בנתניה (בשיתוף עם "הקשת הדמוקרטית המזרחית"). בכוונתו להמשיך ולהרחיב פעילות זו בשנים הקרובות.

עוד בתחום זה יזמנו וארגנו את התערוכה"שקט על פני תהום: על השתיקה האומללה של הציבור בישראל אל נוכח הדיכוי", שהוצגה בבית האמנים בתל-אביב. את התערוכה אצרו דוד ריב, מיקי קרצמן וישי מנוחין, ותרמו לה מעבודותיהם האמנים: קבוצת אקטיב סטילס, להב הלוי, שריף ואכד, גונילה חולד פיילר, דוד טרטקובר, אלכס ליבק, סיגלית לנדאו, אבי מוגרבי ודרור פיילר.התערוכה נפתחה באירוע מוזיקלי פתוח לציבור הרחב; בתקופתה קיימנו ארבעה אירועים נוספים לקהל הרחב, ובהם עסקנו במגוון נושאים תוך שיתוף פעולה עם ארגונים כמו "רופאים לזכויות אדם", "שוברים שתיקה", "שתיל" וההוצאה לאור "אתגר". בשבועות שבהם הוצגה התערוכה פקדו אותה יותר מ-2,500 מבקרים: חלקם הגיעו במסגרת קבוצות מאורגנות של תלמידי בית ספר, תלמידי אמנות ועוד. התערוכה, בגלגול מעט שונה, מוצגת בימים אלה (ינואר-פברואר 2009) בגלריה ברבור בירושלים, וגם שם מתקיימים אירועים שונים לציבור הרחב. את התערוכה ליווה קטלוג שהוצג במקום וניתן להזמנה ולרכישה.

נוסף על האירועים הציבוריים שנזכרו למעלה יצאנו השנה לפגוש את הציבור הרחב בשורה של אירועים במקומות שונים ברחבי הארץ. כך, הקמנו דוכנים של הוועד באירוע "עט לשינוי" ובפסטיבל "קולות אחרים" שהתקיימו בשכונות שונות בירושלים, וכן בשני אירועי "פסטיבל בשקל" שהתקיימו בקיץ האחרון בטירת הכרמל ובקרית מלאכי. באירועים אלה שוחחנו עם מאות רבות של מבקרים וחילקנו חומר של הוועד.

עוד קיימנו קשר עם הציבור באמצעות מפגשים, הרצאות והשתלמויות שאת חלקם יזמנו ובחלקם נטלנו חלק פעיל. נשאנו הרצאות על פעילות הוועד ועל נושאים רלבנטיים נוספים בפני סטודנטים ומרצים באוניברסיטת אל-קודס ובאוניברסיטה העברית; השתתפנו בכנס בנושא עינויים ברמאללה, שהיינו שותפים בארגונו, וכן בכנס השנתי של מרכז "עדאלה"; העברנו סדנאות בנושא עינויים בישראל לסטודנטים פעילים בארגונים "מהפך" ו"שותפות אקדמיה קהילה"; והשתתפנו באורח פעיל בכנסים מקצועיים ואקדמיים שונים. כמו כן קיימנו השתלמויות למשפטנים ישראלים ופלסטינים בשיתוף קואליציית UAT (United Against Torture).

במטרה לתמוך בקהילת עורכי-הדין הפלסטינים השתתפנו עם הארגונים "מחסום ווטש" ו"מועדון האסיר הפלסטיני" בעריכת ספר מקורות בערבית ובעברית, המיועד בעיקר לעורכי-דין פלסטינים המייצגים נאשמים בבתי המשפט הצבאיים. הספר, המרכז מידע חיוני מתחום החקיקה הצבאית, הדין הישראלי והדין הבינלאומי, יצא לאור בשני כרכים ביולי 2008.

במסגרת שיתוף פעולה עם הטלוויזיה החברתית הפקנו שני סרטונים ראשונים בסדרה העוסקת במשפט ההומניטרי הבין-לאומי: "הגנה על אזרחים" ו"דיני מלחמה". הסרטונים הופצו ברבים והועלו לאתרי אינטרנט שונים בחלקה האחרון של השנה.

בשנה החולפת עדכנו את אתר האינטרנט של הוועד וחנכנו אותו גם בשפה הערבית. כן הפצנו לחברינו הרבים שישה ידיעונים כדי לעדכן אותם בפעילויותינו. כל אחד מידיעונים אלה פורסם בעברית ובאנגלית גם יחד. פעילותינו השנה קיבלה תהודה בכלי התקשורת השונים: לפחות 178 כתבות וידיעות נכתבו על פעילותינו בשפה העברית; כמעט 200 ידיעות באנגלית, בערבית ובשפות נוספות פורסמו ברחבי העולם; עשר כתבות טלוויזיה שודרו בשפה העברית בארץ, ולפחות 16 כתבות בשפה הערבית וחמש כתבות באנגלית שודרו ברחבי העולם (לצערנו, יכולתנו לעקוב אחר שידורים ופרסומים בחו"ל מוגבלת ויש להניח כי המספרים גדולים יותר).

בחודשים האחרונים של השנה חנכנו את מסגרת "שוחרי הוועד" והתחלנו לגייס שוחרים, המהווים מערך תמיכה בפעילות הוועד מבחינה ציבורית וכספית גם יחד. עד סוף השנה הצטרפו אלינו 70 שוחרים, ואחרים ממשיכים להצטרף ולתרום גם בימים אלה.

פעילות הוועד במישור הבינלאומי הייתה נרחבת השנה. המשכנו להשתתף בשתי קבוצות עבודה של רשת EMHRN (Euro-Mediterranean Human Rights Network): קבוצת עבודה בנושא זכויות אדם בקשר שבין פלסטין לישראל ולפלסטינים אזרחי ישראל וקבוצת עבודה בנושא חינוך לזכויות אדם. השתתפנו בקידום העבודה השוטפת של הקבוצות (מפגשים, דיונים, לובי בין-לאומי, פרסומים, השתתפות בסמינר קיץ על שיטות בחינוך לזכויות אדם) ובכינוסים של הרשת באיסטנבול, במדריד ובברצלונה (באספה הכללית). כמו כן המשכנו בפעילותנו במסגרת UAT, והשתתפנו בכנסים ובדיונים בחו''ל שתרמו לרב-שיח הבין-לאומי בעניין עינויים וזכויות אדם בעת "מלחמה בטרור" ולקידום הדיון בנושא הגנה על אזרחים. במשך השנה השתתפו נציגי הוועד בכינוסים שונים בחו"ל וקיימו קשרים עם ארגונים ברחבי העולם. בין היתר קיימנו הרצאות על פעילותנו ושוחחנו עליה בכינוסים של "אמנסטי אינטרנשיונל" (הולנד), "דיאקוניה" (בלגיה), "קורדאיד" (הולנד), "הקרן החדשה לישראל" (ארצות-הברית), פורומים שונים של הקהילה הרפורמית בארצות-הברית ובכינוס בבית הדמוקרטיה וזכויות האדם (גרמניה). כן השתתפנו באורח פעיל בכינוס הארגונים שליד ועידת המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) בהאג.

שנת 2008 התאפיינה בצמצום התרומות, ולפיכך גם בצמצומו של צוות הוועד והוצאות הפעילות של העמותה. ההוצאות בשנת 2008 היו בסך של כשלושה מיליון ש"ח – שיעור דומה לזה של שנת 2007. וההכנסות שימשו להרחבת הפעילות הציבורית של העמותה. הפעילות הרחבה התאפשרה בגלל השימוש בתרומות שהתקבלו מראש בשנת 2007 עבור שנת 2008 ובכספי רזרבה ששמרנו למצבים אלה. בשנת 2008 התחלנו ליהנות מתרומות קטנות רבות של השוחרים, וכן התחלנו לגייס תרומות דרך אתר הוועד באמצעות כרטיסי אשראי. עד כה זכינו לתרומתכם בסך 10,000 ש"ח.

בימים האחרונים של 2008 יצרה הלחימה בעזה ובדרום ישראל צורך בפעילות דחופה בכל הנוגע לפגיעות הקשות באזרחים. עם שורה של ארגונים נוספים לזכויות אדם פרסמנו מודעה בולטת בעיתון "הארץ" תחת הסיסמה "אזרחים אינם בשר תותחים. לא בעזה. לא בשדרות". הוועד, עם הטלוויזיה החברתית, הפיץ את המודעה הזו בתפוצה רחבה, עם הסרט "דיני מלחמה". כן השתתפנו בהשקתו ובהפצתו של בלוג יומי, בעברית ובאנגלית, המעדכן בדבר פגיעות באזרחים בעזה ובדרום ישראל. כידוע, המלחמה נמשכה אל תוך שנת 2009 וחייבה אותנו לפעילות רבה בנושא, ועליה נדווח בהרחבה בהמשך.