חברי כנסת מברכים את
אליאנס-כל ישראל חברים
קטעים ממליאת הכנסת
הישיבה
המאה-ושלושים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"ב
בסיוון התש"ע (25 במאי 2010)
ירושלים, הכנסת,
שעה 16:02
דניאל
בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מציינים
את האירוע יוצא הדופן הזה – לחגוג 150 שנה.
אולי זה
לא מקרי ששניהם נולדו ב-1860, ושניהם שינו את חיי היהודים לנצח – הרצל,
שסלל את
דרכם של היהודים לישראל, והיה בעיניי בעל
גרעין
השליטה על הקמת המדינה, ו"אליאנס", אנשי "אליאנס" –
"אליאנס" עיצבה את אופיים של היהודים
בגולה, ולאחר מכן בישראל.
בצומת הדרמטי
הזה, שנולד כתוצאה
מהאמנציפציה של יהודי אירופה, נקלעו היהודים לדילמה:
לדבוק
ביהדותם בלבד, או למזג אותה עם ערכים אוניברסליים
שנהפכו
למותרים ונגישים ליהודים. על דרך הפרפרזה הייתי אומר כך: אם הרב סעדיה גאון אמר במאה התשיעית שאין אומתנו אומה אלא
בתורתה,
הרי "אליאנס" עשתה שינוי קטן: אין אומתנו אומה אלא
בתורה ועבודה, או אם תרצו: תורה ומלאכה. לכן
"אליאנס" אפשרה לילד היהודי לצאת מהחדר –
ואני בין אותם ילדים שיצאו מהחדר הקטן בעיר קטנה במרוקו וראו, הכירו עולם, הודות למסגרת החינוכית של "אליאנס" –
וכמובן, אפשרה לאותו ילד גם לכבוש את העולם. במוסדותיה חינכה "אליאנס"
את התלמידים היהודים לשמור על המסורת היהודית
ובמקביל ללמוד את דרכי העולם ולהפוך לרופאים, למהנדסים, לפוליטיקאים, לאנשי
רוח,
להוגי דעות. מי היה מדבר בגאווה על שיעורם של
זוכי
פרס נובל יהודים ללא אותה מהפכה בחיי
היהודים? זה
בעיניי רגע גדול בחיי אותם יהודים ותפנית
נועזת
שחיברה את העם היהודי לשאר העולם עוד לפני
שעשתה זאת
הציונות. יושבים כאן אתנו ביציע אנשים
השייכים לזרוע
הביצועית של "אליאנס" מהארץ ומחו"ל, ממשיכים לחנך לערכים של יהדות ואוניברסליות, ומתעקשים
למזג
בין דת לחילוניות, כדי לעטוף אותם, את שני הערכים האלה, בהרמוניה.
בישראל, אני רוצה
לומר לאנשי
"אליאנס", טיפחנו ואף קידשנו חלוקה דיכוטומית: או דתי או חילוני; או מאמין באלוהים או לא מאמין בכלל.
הלוואי
שנדע ללמוד מדרך האמצע שעליה צועדת "אליאנס", ואני מאחל לכם עוד הרבה
שנים של הצלחות, וניפגש כאן ביום ההולדת הבא, בעוד 150 שנה. עלו והצליחו.
תודה
רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי
הכנסת, כל ישראל ערבים זה לזה.
המשפט העצום והגדול הזה הוא אחד מעמודי היסוד של החברה הישראלית. ארגון
"אליאנס – כל ישראל חברים", חברים יקרים,
אתם מסמלים יותר מכול את האחריות ההדדית בעם
הזה, עם
ישראל, ואת כל הנכונות להגיש עזרה ותמיכה הדדית. זה נכון שכאן, במדינה הקטנה שלנו, הכול נראה מובן מאליו, אבל במדינות
לא
דמוקרטיות, שלא העניקו למיעוט היהודי בארצם את הזכויות או האפליה המתקנת –
אתם אלה
שמספקים את התמיכה, שסיפקתם את התמיכה המורלית, את האחווה התרבותית והדתית. ויותר מכול, אתם שמעניקים והענקתם הגנה
ליהודים
אשר סבלו בארצות מוצאם רק בגלל שהם יהודים.
אני רוצה לנצל את הרגע המיוחד הזה ואת
הביקור שלכם בבית-המחוקקים כאן,
בירושלים, ולומר לכם מעומק הלב: Bienvenue à Jerusalem,
ותודה רבה על כל מה שאתם עושים.
אדוני היושב-ראש,
חבריי חברי הכנסת, אתמול,
כאשר חבר הכנסת בן-סימון אמר שהוא הולך לקבל
היום את
אנשי "אליאנס", נצנצו לי דמעות בעיניים. לפני שש
שנים
נפטרה אמי, עליה השלום, ואת חוויית חייה היא זוכרת מלימודיה בבית-הספר "אליאנס" בפאתי העיר טהרן. שם היא
רכשה את השכלתה, משם אני רכשתי את אהבתי לדעת. אני, ברשותכם, מדי שבוע אומר
בפרשת
השבוע, ואני אגיד משהו מפרשת השבוע. בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך,
באים העם ואומרים: מי יאכילנו בשר? ואז הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה רבנו:
תיקח לך 70 איש אשר ידעת כי הם זקני העם
ושוטריו, כי לא תוכל אתה לבדך לשאת.
הוא אומר: אני לא
אוכל לבדי לשאת,
לכן זה 70. הם ביקשו בשר, למה 70 זקנים? כי 70 זקנים ייתנו
את הסיפוק האמיתי ברוחניות, בחינוך, בערכים. את הבשר נביא להם אחר כך. הבשר
האמיתי
זה מה ש"אליאנס" נתן, לא רק לילד אלא גם
לילדה בטהרן ולילדים ברחבי העולם, בפאתי
העולם, שלא
היו זוכים לחינוך, שלא היו זוכים להשכלה לולא
ההזדמנות הנהדרת שהם נתנו.
את תודתה של אמי
להיסטוריה הגדלה
הזאת, אני מרשה לעצמי לומר כאן.Bienvenue à Jerusalem.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי
הכנסת, חברי הנהלת "אליאנס", לכבוד גדול לנו
שאתם נמצאים כאן אתנו לחגוג יחד 150 שנה לרשת
"אליאנס".
אני, כמו חבריי, רוצה לספר את רשמי מהפן
האישי, ואני
מתחילה מזה שאבי עליו השלום, , היה בעירק חניך בית-הספר
"אליאנס" ואת כל התנהלותו, תרבותו האירופית, יש לומר, והעושר השפתי שהיה
בפיו, אפשר לזקוף רק לזכות בית-הספר הזה,
שהיה מקום
של רכישת השכלה, דעת ותרבות – לעתים באזורים
בעולם
שהתרבות מהם והלאה.
הפן השני הוא, בהיותי גם מנהלת מינהל החינוך והתרבות של
עיריית
תל-אביב-יפו וגם מנכ"לית משרד החינוך, התרבות והספורט כאן במדינת ישראל.
אני
רוצה לומר לכם שבית-ספר "אליאנס" – כל בתי-הספר
של
"אליאנס" בישראל, הם אות ומופת לחינוך נכון. כאשר
לפני כ-50 שנה החלו כאן ברפורמה שכל תכליתה היתה יצירת
אינטגרציה חברתית בין ילדים ממעמדות
סוציו-אקונומיים
שונים – אני חייבת לומר במאמר מוסגר, שלא תמיד צלח בידנו בידינו
לעשות זאת – הרי בבתי-הספר של רשת "אליאנס" יש
להם
כנראה היכולת להביא יחד ילדי שכונות, לאמץ אותם
בחום
אל תוך קהילות, לעתים מבוססות, לעתים אליטיסטיות, ולתת להם להרגיש חלק
מהמשפחה ומהמקום, גם מבחינת ההישגים
הלימודיים וגם
מבחינת היכולות החברתיות שלהם.
לסיום, אני
רוצה לומר שאני כמובן מברכת במזל טוב ומאחלת הרבה הצלחה בבית-הספר החדש
במקווה-ישראל, ושהוא יהיה גם אות ומופת
לבתי-ספר
רבים בעולם.
כבוד היושב-ראש,
אדוני השר, כנסת נכבדה, גם
אני רוצה לברך את חברי "אליאנס". (אומר
מלים בשפה הצרפתית.) אלה המלים היחידות שאני יודע, אבל
אנחנו למדנו היסטוריה יהודית. למרות שיש חילוקי דעות פוליטיים, למשל, בין חבר הכנסת בן-סימון לעבדכם הנאמן,
אנחנו כולם
מעריכים ויודעים לראות את הטוב ואת המשותף. אני חושב
שהדוגמה של העשייה שלכם בתחום החינוך, העקשנות, היציאה
אל
המרחב, ההליכה למדינות רבות וההתעקשות להרבות
דעת
את בני-ישראל הן דוגמה ומופת לכל העשייה
הלאומית,
ההתיישבותית והחינוכית שאנחנו פה בארץ-ישראל עשינו
במהלך
הדורות. אז עוד פעם, יישר כוח, חילכם
לאורייתא, הצליחו ותודה רבה.
אדוני היושב-ראש,
אורחים נכבדים, אורחי
"אליאנס" בכנסת. (נושא
דברים
בשפה הצרפתית; להלן תרגומם לעברית: נולדתי בירושלים, למדתי צרפתית
בבית-הספר. אבל המורה תמיד אמר לי: זאב, צא מהכיתה מייד וסגור את הדלת.) לכן
אני צריך לדבר אתכם בעברית היום. אני מברך
אתכם
שהגעתם לפה, לכנסת ישראל. אתם עושים עבודה
נפלאה.
הרבה תודה על כל מה שאתם עושים. תודה רבה.
אני רוצה לברך, ראשית, את ראשי הארגונים
של "אליאנס". הוריי
למדו ב"אליאנס" – אבי בבגדד, אמי בבצרה,
בשכונת אל-עשר,
שכונה שהייתה סמוכה לבצרה. לא היה שם בית-ספר, ו"אליאנס"
- - -
אני רוצה לומר לך שעד כיתה ד' אמי היתה שם
– בכיתה ד' היא הגיעה לארץ – אבל נוסף על
השפה הערבית
היא למדה אנגלית, צרפתית ועברית. אבי למד, המשיך פה בתיכון – אתם מכירים כולכם את בית-ספר "אליאנס" פה,
בירושלים. ותסתכלו, הלוואי שהיום היינו רואים
את
המדיניות שהיתה אז, ב"אליאנס", בבית-ספר הממלכתי. היה בית-ספר נפרד, לבנים
ולבנות, וראו איזה חרדי יצא מהוריי – יצאתי אני, מה לעשות? ראו שגם מ"אליאנס" יצאו
חרדים.
והבסיס – אני רוצה לומר לכם שהדבר המנחה שם היה היהדות, ערכים, וידעו לשלב את הדברים ביחד.
תודה רבה לחבר
הכנסת בן-סימון, שהוא היוזם ביום החשוב הזה.
טוב, אני באמת
רוצה לברך את הנציגים
של "אליאנס". כמובן, גם הוריי למדו
ב"אליאנס" במרוקו, ואני גדלתי על סוג של סיפורי נוסטלגיה, מהשנים,
מהמחויבות, גם מתוך האירועים וגם מה שעיצב את דמותם, ובאיזשהו
אופן גם את דמותי.
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,
ראשית אני רוצה להצטרף לכל החברים שבירכו את
האורחים החשובים שלנו
ביציע, ולהודות להם על המפעל החינוכי החשוב שהם עסקו בו,
עוסקים בו
ויעסקו בו הרבה שנים בעתיד. תודה רבה.
דברי ברכה של
יושב-ראש הכנסת
לציון 150 שנה לארגון כי"ח
ברשותכם, אדוני ראש הממשלה, אדוני המשנה
לראש הממשלה, רבותי השרים, חברי הכנסת,
חברות הכנסת, נשיא "אליאנס" פרופסור
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום 150 שנים לייסודו של
ארגון כי"ח,
"כל ישראל חברים", המוכר גם בשמו הצרפתי
"אליאנס", שנוסד בפריס ב-1860, שנת הולדתו
של הרצל. הארגון הפך ברבות השנים למעצמה חינוכית,
שפרסה את רשתה על פני מדינות רבות, ותקעה יתד בין השאר
במרוקו,
בירושלים, בחיפה ובתל-אביב, ובערים רבות אחרות במרחב.
בעידן המתאפיין בפעולות
לטווח קצר, מרשים
ביותר למצוא ארגון שממציא את עצמו מחדש, שהשכיל לחדש
את
כיווני הפעילות שלו ומשקיע את מרצו בהנחלת תרבות יהודית
וישראלית
ובמיזוג ביניהן.
כי"ח אינו מסתפק
בעברו העשיר, שכולל בין השאר את הקמת
בית-הספר החקלאי הנודע "מקווה ישראל", אלא מטפח את ההווה
למען העתיד, ומכאן חשיבותו גם היום. היום
יותר מתמיד ברור שמדינת ישראל
נדרשת לבירור יסודי ומעמיק של תוכני "התרבות
היהודית", שהיא תשתית קיומה. במציאות הישראלית כיום לא
ניתן שלא לזהות בדאגה את השסע החילוני–הדתי
המתעצם,
חבר הכנסת זאב, וקשה שלא לחוש צער נוכח הפיכתם של נכסי תרבות כלל-יהודיים לנחלתם הבלעדית
של קבוצות אוכלוסייה מצומצמות.
"אליאנס", כי"ח, היא בין השחקנים המרכזיים הפועלים כיום ללא לאות לשינוי מהותי ושורשי של מגמות חברתיות אלה. הארגון מטפח את הנחלת ערכי
היהדות,
המדגישים את מרכזיותה של הקהילה ואת חשיבותו
של
האקטיביזם החברתי. "אליאנס" פועל להחזרתה של היהדות לחיקם של היהודים כולם, ולבנייתה של הזהות
היהודית
החדשה הנבנית בארץ באמצעות מכון להכשרת מורים
במקצועות היהדות, בית-מדרש ורשת בתי-ספר.
באופן אישי אני מוכרח
לומר שאבי המנוח, פרופסור יוסף יואל ריבלין,
כאשר גלה מעל
ירושלים לשירות הצבא הטורקי בעל כורחו, חלה
בדמשק והושלך על-ידי הטורקים בפאתי השכונה
היהודית של דמשק.
שם נאסף, ולאחר שהבריא, התנדב לשנתיים להישאר במקום על מנת לקיים את מצוות לימוד העברית בבתי-הספר, שכולם היו תחת השפעתה של "אליאנס", או אפילו חלק
מהמערכת של "אליאנס". זה הנושא האישי שלי
הקשור עם "אליאנס". אני מוכרח לומר שכתוצאה מכך הערבית שהוא למד מאותם אלה
שלימד
אותם את העברית עזרה לו לימים להיות פרופסור באוניברסיטה לשפה הערבית ולתרגם את הקוראן ואת "אלף לילה
ולילה" מהשפה הערבית לשפה העברית.
אני מאחל לארגון, לעומדים בראשו ולנמנים עם תלמידיו,
עוד שנים של עשייה
פורייה. עלו והצליחו. לכם אסור למחוא לי כפיים, אבל לנו, חברי הכנסת, מותר למחוא לכם
כפיים, וכך נעשה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש
הממשלה, מלה לאורחים שלנו. בן-גוריון, בספרו "כך קמה מדינת
ישראל", מציין שני אירועים בולטים שבעיניו מהווים את ראשיתה של הציונות וניצניה של מדינת ישראל בעתיד בשליש
האחרון
של המאה ה-19. האחד – הקמת "מקווה ישראל" ב-1870 על-ידי כי"ח, "כל ישראל חברים", "אליאנס", והשני – עליית
התימנים. חזקה עלינו – אפשר להתווכח היסטורית, אבל אנחנו לא מתווכחים בעניין הזה. אלה שני
אירועים מרכזיים. אין צורך לעמוד על החשיבות של "אליאנס",
כבר
נאמר. אני מברך את האורחים שלנו כאן, ומצטרף
בזה
לברכות שהעתירו עליהם עד כה חברי הכנסת.
___________
___________